ההיסטוריה היהודית מלאה בטיפוסים מלאי תסביכים גלותיים, מתבטלים, מתבזים ומתפלשים בפני הגויים והפריץ. הסלידה והבוז גם לישראלים הבודדים והמשת"פים האלה. האנטישמיות, שוב מתעוררת וצוברת תאוצה.
* מאת: אברהם פכטר - עו"ד
ההחלטה של ארגון המרצים הבריטי, שהתקבלה ברוב בולט, שהצביע בעד חרם אקדמי על אקדמאיים ומוסדות אקדמיים ישראליים שאינם יוצאים בגלוי נגד "מדיניות האפרטהייד" של ישראל בשטחים, התקבלה בישראל בתגובות קשות ובצדק.
שרת החינוך פרופ' יולי תמיר הגדירה את ההחלטה כצעד ראוי "לגינוי וסלידה", ואליה הצטרפו רבים מהאקדמיה בישראל, ביהדות התפוצות וגם מבין האקדמיה והאינטליגנציה האירופית.
החרם, כשלעצמו לא צריך להפתיע אותנו, שהרי ניצנים ומעשים בכיוון זה היו כבר בעבר, ואפילו בבריטניה עצמה. שגרירות ישראל בבריטניה ארגנה התנגדות להחלטה, בין האקדמאיים תומכי ישראל ובין תומכי הדעות הליברליות והחופשיות שאינן נגועות בחד צדדיות מחשבתית עם ריח לא נעים של אנטישמיות, שצוברת תאוצה באירופה כולה.
הגל נגד ישראל, לא מתמקד רק בתחום האקדמי, אלא גלש גם למשפט, כמו חקיקה מדינתית על העמדה לדין בגין "פשעי מלחמה" שבוצעו במקומות שונים בעולם, ללא קשר עם אותה מדינה מחוקקת.
על רקע זה, ניסו בזמנו להגיש כתב אישום נגד אריק שרון כראש ממשלה, בבלגיה, פעולה נמרצת של משרד החוץ, המשפטים וגורמי הממשל בארץ ובחו"ל ובמיוחד לחץ מצד גורמים בארה"ב, שפחדו שגם קציני צבא ואנשי ממשל משלהם יעצרו בבלגיה יועמדו לדין, גרם לממשלת בלגיה להתגייס ולמתן את הדחף, לפתור את בעיות העולם.
החוק תוקן - והעוקץ הוצא ממנו. אותה פרשיה חזרה על עצמה, בלונדון, כאשר אלוף פיקוד דרום הפורש, נסע לגייס כספים לכפר בנגב, לילדים פגועים, ונאלץ לחזור במהירות במטוס שבו הגיע, כדי להימנע ממעצר לפי חוק דומה.
המעניין בשתי הפרשיות האלו, הן הארצות המובילות את החקיקה והחרם נגד ישראל, בלגיה ואנגליה. כמה צביעות, שקר התעלמות מהמציאות, צחוק או צפצוף על ערכים מוסריים, אתיים, אנושיים, שהם עצמם לא מילאו ולא הלכו לאורם, כולל "אפרטהייד" בה מאשימים את ישראל.
בלגיה שבתקופת הקולוניאליזם הארוך שלה, בארצות נכר ובמיוחד באפריקה, כמו קונגו הבלגית, "אנסה" את המדינה, רוקנה אותה מאוצרות הטבע שלה, לא השקיעה בתשתיות, בחינוך וברפואה, תוך ניצול מתמשך של האוכלוסיה המקומית, היא היא המטיפה לנו מוסר. אותה בלגיה שבזמן מלחמת עולם השניה, לא היתה נקייה משיתוף פעולה עם הנאצים, מעיזה לתת לנו הנחיות מוסר.
האינטליגנציה האנגלית, הסולדת מישראל והתנהלותה באזור - איפה היתה כל השנים, בתקופת השלטון הבריטי בקולוניות הרבות שלה בעולם. שם לא היה "אפרטהייד", לא היו מלחמות עקובות מדם, מעצרים המוניים, מעצרים מנהליים ומנהיגות שהיתה נעלמת בלי עקבות.
האם האנגלים בדקו את עצמם, מה קרה בשנים ההן בהודו, פקיסטן, אפגניסטן, סודן, בתקופת המנדט הבריטי בפלשתינה או אולי באירלנד. האם הממשל הבריטי, פעל בידיים נקיות, לא היו מעצרי שווא, מעצרים מנהליים, משפטיים מבויימים, בידוי ראיות, עדי שקר וכו', במלחמתם עד עצם היום הזה במחתרת האירית.
איפה האינטליגנציה הבריטית הנאורה, בכל הקשור להתנהגות הצבא הבריטי בעיראק, כאשר חדשות לבקרים, מתגלים שם מעשי זוועה בטיפול באוכלוסיה המקומית, הן אלה שמתנגדים בכוח, והן באלה שהם קרבנות תמימים.
כאשר ארגוני המרצים שטובת זכויות האדם וחופש האדם, יטפלו ויתייחסו למעשיהם הם, יוכלו אולי להטיף מוסר גם לנו.
הבעיה שלנו, שגם בישראל גופא, וגם הישראלים הגרים או המשוטטים בעולם האקדמי הרחב, יש קבוצות לא קטנות של "שונאי ישראל", חנפנים לקקנים שמתבטלים בפני הפריץ הזר.
יש שורה ארוכה בתוכינו בתוך האוניברסיטאות שלנו, שתומכים ב"חרם" על ישראל, סופרים ואמנים המציגים בחו"ל או המופיעים בפסטיבל קאן, ומציעים וממליצים להחרים ולתקוף את ישראל על התנהלותה ומלחמתה לעצמאות לביטחון תושביה ושרידותה, בסביבה שרוצה להשמידה.
אותם חכמי ונאורי הדור מטילים את האשמה על "אי שלום" באיזור על ישראל. לא על החמאס, החזבללא, סוריה, איראן - אלא ממשלת ישראל, שמחזיקה וכובשת שטחים פלסטינאים, כדי לדכא ולשלוט בעם זר, שקט, נדיב, שקדן, שרק רוצה לגרשנו ולהשמידנו, באמת לא יפה.
וכבר כתבתי על כך בהזדמנות קודמת, ההיסטוריה היהודית מלאה במשת"פים מסוג זה. זה החל ביציאת מצרים והנדודים במדבר, דרך המתיוונים, והאינקוויזיציה בספרד. "המומרים" שמיהרו להציל את נפשם, היו הגרועים שבאינקוויזיציה הספרדית. הם גם עמדו ברוב המקרים מאחורי הדרישה לוויכוח פומבי, בין הכמרים הנוצריים לרבנים היהודים, כדי לשכנע את ההמון המוסת שהנצרות עדיפה והיהודים ראויים לגירוש ולמידור כמו מצורעים. למזלם הרע, ברוב הוויכוחים הרבנים היו משכנעים יותר, חכמים יותר ופקחים למדי להבין את רוח הזמן והמקום. למרות שבפועל הדבר לא מנע, כמובן את גירוש ספרד, בשנת 1492 ופיזור יהדות ספרד בכל אירופה.
לא שכחנו גם את המשת"פים בתקופת השואה, במחנות בגטאות ובמחנות ההשמדה, אבל אלה לפחות עשו זאת, כי האמינו בכח טיפשותם ותמימותם, שאולי יצילו את נפשם ממוות, ואילו המשת"פים המודרניים, החופשיים הליברליים, המשכילים המאמינים בעקרונות אוניברסאליים, מאמינים ברוב טיפשותם ותמימותם שיצילו את נפשינו, ואת ערכנו המוסריים, אך סופם מי ישורינו. את כל אלה, יש להוקיע ולהקיא, מתוכינו ממוסדותינו. על הציבור כולו להתגייס למטרה זו, ולאפשר להם המשך קיום אצל חבריהם מעבר לים. התקווה שלנו - שמדובר במיעוט, אמנם קולני ומטריד, אבל יש סיכוי שיעלם במהלך העתיד ההיסטורי.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
